החלטה בתיק ת"א 700546-05

1.         בתיק זה הגישה התובעת, ביום 19.6.05, תביעה בסדר דין מקוצר נגד הנתבעת בשל חוב ארנונה, בסכום של 181,765 ש"ח (נכון לשנת 2005).

2.         ביום 16.2.06 ניתן פסק דין נגד הנתבעת בהעדר בקשה למתן רשות להתגונן.

3.         לאחר שפסק הדין בוטל, הוגשה בקשה למתן רשות להתגונן אולם היא נדחתה ביום 28.5.08.

            כתוצאה מכך, ניתן פסק דין ביום 8.6.08 כנגד הנתבעת על ידי כב' הרשם א. פוני.

4.         פסק הדין בוטל בהסכמה, והוגשה שוב בקשה למתן רשות להתגונן.

            במסגרת הבקשה טענה הנתבעת כי היא שכרה את הנכס בחודש אפריל 2004 ועזבה אותו ביום 15.8.04.

            לטענתה, נשלחה הודעה על עזיבת הנכס לתובעת אך כל העתק מהודעה כזו לא נשמר.

5.         ביום 20.6.12 דחה כב' הרשם א. פוני את הבקשה למתן רשות להתגונן, אולם במסגרת פסק הדין של בית המשפט המחוזי (ע.א. 457-09-12) מיום 7.11.13 ניתנה רשות להתגונן בעניין החזקה בנכס לתקופה שמיום 15.8.04 ואילך.

6.         הנתבעת שלחה הודעת צד ג', ובה נטען כי בהתאם להסכם שכירות מיום 1.3.04 (להלן - ההסכם) שכרה הנתבעת את הנכס מאת צד ג' 1 (להלן - ליעז) למשך שנה, עם אופציה להארכת התקופה, כאמור בסעיף 10 להסכם.

            לטענתה, למרות האמור בהסכם, לאחר 4 חודשי שכירות בלבד בוטל ההסכם בהסכמה, וביום 15.8.04 פינתה הנתבעת את הנכס תוך מתן הודעות בעניין זה לכל הגורמים הרלבנטיים , לרבות התובעת.

7.         לטענת הנתבעת בסעיף 4 להודעת צד ג' - למרות שהנתבעת עדכנה את התובעת על עזיבת הנכס, מסיבה לא ידועה ובניגוד להסכם בין הצדדים, שלח צד ג' 2 (להלן - שובל) את ההסכם לתובעת וזאת, למרות שההסכם כבר לא היה בתוקף, והציג בפני התובעת מצג שווא כאילו הנתבעת עדיין מחזיקה בנכס.

            הנתבעת טוענת כי בנסיבות אלה , האחריות לתשלום חוב הארנונה, החל ביום 15.8.04 ועד ליום 30.6.05, רובצת לפתחם של הצדדים השלישיים , והיא תוצאה ישירה של מחדליהם של הצדדים השלישיים.

8.         ביום 15.1.14 הגישו הצדדים השלישיים בקשה לסילוק ההודעה לצד ג' על הסף, מחמת התיישנות, שיהוי, היעדר רשות להגשת הודעת צד ג' ( לאור העובדה כי מדובר בהליך בסדר דין מקוצר), וכן בשל היעדר יריבות כלפי שובל, לאחר שלא היה צד להסכם השכירות ולא הוצגה כל עילה אישית נגדו.

9.         מתוך כל טענות צד ג' בבקשה, טענת ההתיישנות הינה הטענה המהותית ביותר, הואיל והטענה בדבר היעדר רשות להגשת הודעת צד ג', גם אם היא נכונה, הרי שהיא בגדר טענה פרוצדורלית גרידא , הניתנת לריפוי, ואינה מצדיקה כשלעצמה סילוק על הסף.

            גם טענת היעדר העילה כנגד שובל מצדיקה בירור עובדתי הואיל והנתבעת מייחסת לשובל את משלוח המכתב לעירייה ובו , לכאורה, מצג שווא לגבי החזקתה בנכס.

10.        אשר לטענת ההתיישנות - לאחר עיון בכל טענות הצדדים בעניין זה, הגעתי למסקנה כי גם דינה של טענה זו להידחות.

11.        בפסק דינו של בית המשפט המחוזי מיום 7.11.13 נקבע, בין היתר:

"...סבורים אנו כי בנסיבות המקרה דנן, היה מקום ליתן רשות להתגונן לאור טענת המערערת בתצהירה על מתן הודעה בכתב לעירייה בדבר הפסקת החזקה בנכס..."

            במלים אחרות, עיקר המחלוקת בתיק זה, כפי שגם הוכרה על ידי בית המשפט המחוזי, נוגעת לאותה הודעה בכתב  מאת הנתבעת לתובעת בדבר הפסקת החזקתה בנכס ביום 15.8.04 , ולשאלה האם  אכן ניתנה הודעה כזו לתובעת, אם לאו.